הקשר של משפחתי לשואה + הסבר על השואה

המילה " שואה " הפכה למושג לציון השמדת יהדות אירופה בין השנים 1933-1945  בידי הנאצים. השואה החלה עם רדיפות יהודי גרמניה בשנת 1933 , השנה שבה עלה לשלטון אדולף היטלר , המנהיג הנאצי וצורר היהודים .
השמדת היהודים הייתה פעולה מאורגנת ומתוכננת לפרטי פרטיים , וסופה היה בהשמדה המונית של כ-6 מליון מיהודי אירופה בימי מלחמת העולם השנייה.
בשואה התחולל רצח שיטתי של כל אדם ממוצא יהודי ללא הבחנה , תוך כדי תעלומה אנטי , יהודית מרושעת .
מבחינה רעיונית התבססה השמדת היהודים על תורת הגזע שאימצה המפלגה הנאצית בגרמניה . הנאצים ראו ביהודים גזע נחות שיש לחסלו על מנת להדירו באופן גורף מן העולם . היהודים הוצגו כערמומיים , הקושרים קשר כדי להשתלט על העולם בעזרת ההון הרב שבידיהם .

בחלק זה סבתי הרבה תספר את סיפורה האישי כפי שחוותה אותו בשואה.

 סבתי הרבה נינה היתה בת 19 כאשר פרצה המלחמה .
 בחלק זה תספר את סיפורה האישי כפי שחוותה אותו בשואה .
 נולדתי בשנת 1921 בעיירה קלנקוביץ ברוסיה הלבנה , להוריי אלי ורחל , ילידי רוסיה הלבנה.
למדתי 10 שנים בבית ספר שדיברו בו יידיש . אבא היה פועל נמל .
בשנת 1939 לאחר פרוץ המלחמה , הגיעו אלינו פליטים מפולין , ומצאו מקלט אצל משפחות
מקומיות .
העיירה החלה להתמלא . היה קשה למצוא עבודה והורגש חוסר במוצרי מזון .
מצב זה נמשך עד 1941, כאשר הגרמנים התקרבו לאזור שלנו , והחיילים שלהם צנחו ביערות בסביבה .
החלו פצצות . אנשים התארגנו במהירות לבריחה .
הייתי בת 19 ועבדתי במאפייה . אנשים אמרו שכל הזמן יש ייהודים בעיירה , ואסור לסגור את המאפייה, צריך שיהיה לחם . אז נשארנו .
כשהמצב החמיר , אבא , אמא , אחי ואני ברחנו רק עם הבגדים שהיו עלינו .
עלינו על קרונות בוקר , ובתוך זמן קצר הקרונות התמלאו .
הרכבת יצאה לדרך ועצרה לאחר מטח הפצצות . היו הרוגים רבים . המשכנו ברגל לכיוון אורל .
הגענו לצילהבינסק . שם התחבאנו בתוך מבנה שהיה בעבר בית סוהר .
עבדנו בניקוי פצצות בשביל הרוסים . 
קיבלנו 100 גרם לחם ליום .
לא היה לנו כסף , ולא רכוש , הכל נשאר בבית . היה רעב גדול .
בשנת 1943 אבא נפטר מרעב ולא היה היכן לקבור אותו . מסרתי את הגופה למשטרה שקברה אותו בקבר אחים .
גרנו במתקן בית סוהר כ- 3 שנים .
אחר כך אימצה אותנו משפחה רוסית , כשנה וחצי גרנו בבית במשפחה זו .
המגורים בבית המשפחה הרוסית כללו רק לינה , ללא אוכל .
בשנת 1944 קיבלנו צריף , בצריף זה היה רק חדר אחד .
בשנת 1944 באו מומחים מלניגרד והקימו מפעל לחלקי מטוסים .
 עבדתי שם , בבית חרושת לחלונות אווירונים לצבא הרוסי .
היינו בציהלהבינסק עד 1945.
קיבלנו במפעל אוכל ובגדים  .
הלכתי לאסוף תפוחי אדמה קפואים בשדה כדי לקבל לחם ומרק נוספים , עבדתי יום וליל .
בשנת 1945 אמי נפטרה מאפיסת כוחות .
באותה תקופה  הכרתי את ברוך ( ז"ל) .

כיום נינה בת 93, וגרה במורשה , שברמת השרון .
לנינה 11 נכדים ו-8 נינים . אני נופר הנינה הרביעית לנינה .
לנינה שישה ילדים :
סבתי שושי - נולדה ב26.2.47 וכיום בת 67.
שמה בלועזית רוזה, סבתי נקראה רוזה על שם סבתה .
גרושה, עבדה בבית חולים תל השומר .
גניה - נולדה בשנת 1949 וכיום בת 65.
רווקה , היתה מזכירה של מנהל בנק לאומי , ויצאה לפנסיה .
פישל - נולד בשנת 1950 וכיום בן 64.
נקרא על שם אבא של אביו - ברוך.
נשוי לנעמי, ונגר בניין .
ברכה- נולדה בשנת 1952 וכיום בת 62.
נשואה לאבי, ועובדת בפניימת " ויצו " .
ולהם 2 בנים:
ברוך ואיציק , איציק נשוי לשרי ולהם 2 בנים : ליעד ואריאל .
אברם(אברהם) - נולד בשנת 1955 וכיום בן 59.
נקרא על שם סבו ( אבא של אמו - נינה)
אברם נפצע ב"חווה הסינית " בזמן מלחמת יום הכיפורים. 
הוא נפגע בכתף שמאל על ידי כדור שחדר מצד אחד של זרועו ויצא מהצד השני.
לאחר שנפגע הועבר לבית החולים " הדסה" בירושלים .
אלמן לחנה (ז"ל )
חנה נפטרה בפתאומיות לפני עשר שנים, בערב פסח עקב אירוע מוחי.
להם 4 ילדים : 
אלון , איילה , אורן , אוסנת . כל ה-4 ילדים נולדו בחודש פברואר ושמותיהם מתחילים באות א' , גם שם המשפחה שלהם מתחיל ב א ' (אקוהיז ) .
יענקה( יעקוב ) - נולד בשנת 1957 וכיום בן 57.
יענקה שיחק כדורגל בנבחרת ישראל ובהפועל תל אביב.
כיום מאמן קבוצת נוער ועובד בחברת חשמל.
נשוי לעופרה ולהם 3 ילדים :
תומר , קרן ומאי .
סבתי היא הבכורה מבין כל האחים. 
כשנינה הייתה בת 80 עשו לה מסיבת הפתעה .
בתה גניה אמרה לה שקנתה לה כרטיס להופעה של מייק בורשטיין, אך למעשה הביאה אותה לבית קפה בראשון לציון וכל ילדיה , נכדיה ונינה היו שם .
בנוסף , כשנינה היתה בת 90 חגגו לה יום הולדת במסעדה בכפר סבא, היה מאוד שמח ומרגש, וכל ילדיה , נכדיה וניניה באו לחגוג עימה את יום הולדתה .
בכל ימי שישי ושבת אנו הולכים קבוע לבקר את סבתא נינה , כל המשפחה המורחבת באה, הנכדים משחקים זה עם זה , והמבוגרים מדברים , זה מנהג קבוע שקיים כבר המון זמן .